בחרתי בעץ הרימון:
לכבוד ט"ו בשבט שתלנו בבית הספר עץ רימון והתעניינתי אודותיו ורציתי להרחיב את הידיעות שלי עליו.
עץ הרימון בתנ"ך:
בתנ"ך הרימון מוזכר כשהמרגלים ששלח משה לרגל הביאו רימון ( במידבר י"ג )
מקום גידולו של עץ הרימון:
אפשר לגדלו בכל סוגי האקלים בכל אזורי הארץ.בבית הספר נטענו אותו לקראת טו' בשבט בחצר האחורית כשתיל קטן, במשך השנים הוא יגדל ויהיה עץ חזק, גדול ומניב פרות.
אופן הטיפול בעץ הרימון:
לעץ גדול, ששורשיו נפרשים בקרקע בהתאמה למידת צמרתו, נותנים יותר מים מאשר לעץ קטן. לעץ צעיר, ששורשיו לא מפותחים, חשובה אספקת מים לעתים יותר קרובות .
תרומותיו ושימושיו לאדם:הרימון מלא אנרגיה. אכילת הרימון ושתית המיץ שלו פותחים את מערכת העיכול שזה מועיל לאדם.
סיפורים ואגדות אודותיו:
על שפת ים הכנרת, בטבריה, התגורר לו יהודי בשם ניסים ,ניסים זה היה יהודי עני מרוד. לא היו לו שדות או כרמים, רק עץ רימון בודד אחד שעמד ליד הבקתה הקטנה. במשך השנה כולה הוא היה יושב ולומד בצל ענפי העץ . כאשר הפירות היו מבשילים לא היה גבול לשמחת ניסים ומשפחתו. הם היו אוכלים מן הפרות ומתפרנסים ממכירת רימונים. מובן מאליו כי פרנסה בשפע לא היה לו. כאשר הגיעה תקופת "שלושת השבועות" שבין שבעה-עשר בתמוז לתשעה באב, ישראל מתאבל על חורבן הבית וירושלים, היה העץ כבר מלא בפירות עסיסיים. ניסים ומשפחתו היו ממתינים בסבלנות עד לאחר שחלפו ימי האבל. אז, הם היו יוצאים אל העץ, קוטפים מפירותיו המתוקים מברכים ברכת שהחיינו ומודים לבורא העולם על הפירות. את הרימון הטוב ביותר היה ניסים שומר לקראת ט"ו בשבט .לרימונים של ניסים יצא שם טוב בכל הסביבה, ויהודים רבים רצו לרכוש ממוצרו ילדים היו לו כמעט כמספר הרימונים על העץ. הם גדלו והתפתחו יפה, ממש כמו הרימונים, אך הגיע היום ובתו הגיעה לזמן חתונה . כפי שנהוג היה באותם הימים, היה על ההורים להעניק "חתונה" מכובדת לחתן הטרי. אך מנין לו, , כסף לחתונה? ואם לא די בכך, הרי שתקופת שלושת השבועות הלכה והתקרבה, והעץ עמד ריק, ללא פירות, כשענפיו למטה, כאילו התבייש במה שקרה לו. עבר לו תשעה באב, וניסים המסכן עמד ליד העץ, מחפש אולי ימצא בכל זאת רימון או שניים? "אברם" הוא קרא לבנו הקטן, "בוא ותטפס על העץ, אולי תגלה בין העלים איזה רימון מסתתר"? אברם מיהר לטפס על העץ כשהוא מזיז לצד ענפים ועלים, ולפתע בקעה מפיו קריאה: "אבא, מצאתי רימון! ועוד אחד, ועוד אחד"! הוא ירד מן העץ ובידיו 'שלל' רב: שלושה רימונים עסיסיים ויפים. "תודה לא-ל" אמר ניסים. "מעולם לא ראיתי רימונים יפים כאלו". לא חלף זמן רב והנשים החלו דופקות על דלתו של ניסים, כדי לרכוש רימונים כרגיל. אך ניסים נאלץ להשיב את פניהם ריקם. "נותרו לי רק שני רימונים" הוא הסביר. "על אחד מהם נברך בראש-השנה ונבקש שירבו זכויותינו כרימון. את השני נאכל בט"ו בשבט. אני מצטער, בואו בשנה הבאה" הוא אמר, והם איחלו לו יבול טוב יותר בשנה החדשה. שבת חלפה בששון ובשמחה על המשפחה. ראש השנה עבר גם הוא, אך לאחר מכן החלה אשתו לדאוג: מה יהיה על בתם שהגיע לזמן חתונתה? היא החלה להפציר בבעלה שיצא לחוץ לארץ כדי לעורר את רחמי היהודים ולקבץ נדבות. לאחר הפצרות רבות הסכים ניסים לבקשתה. הוא עבר דרך עיירות וכפרים, עד שהגיע לעיר קושטא הגדולה. היה זה בליל ט"ו בשבט.כרגיל, הוא עשה את דרכו לבית-המדרש המקומי, שם תכנן לישון ולאכול ממעט המזון שהיה לו. מיד כשנכנס הוא הבחין שהיהודים מודאגים במיוחד ומשוחחים בינם לבין עצמם. "מה קורה כאן", הוא שאל וקיבל את התשובה הבאה: בנו של הסולטן חלה במחלה קשה, אביו החליט כי היהודים קיללו אותו. הוא הציב בפניהם תנאי: עליהם להתפלל לרפואת בנו. אם עד תאריך מסוים בנו לא יבריא, כל היהודים יגורשו מן העיר. מחר, ט"ו בשבט, זהו המועד האחרון לרפואת בנו של הסולטן.
לכבוד ט"ו בשבט שתלנו בבית הספר עץ רימון והתעניינתי אודותיו ורציתי להרחיב את הידיעות שלי עליו.
עץ הרימון בתנ"ך:
בתנ"ך הרימון מוזכר כשהמרגלים ששלח משה לרגל הביאו רימון ( במידבר י"ג )
מקום גידולו של עץ הרימון:
אפשר לגדלו בכל סוגי האקלים בכל אזורי הארץ.בבית הספר נטענו אותו לקראת טו' בשבט בחצר האחורית כשתיל קטן, במשך השנים הוא יגדל ויהיה עץ חזק, גדול ומניב פרות.
אופן הטיפול בעץ הרימון:
לעץ גדול, ששורשיו נפרשים בקרקע בהתאמה למידת צמרתו, נותנים יותר מים מאשר לעץ קטן. לעץ צעיר, ששורשיו לא מפותחים, חשובה אספקת מים לעתים יותר קרובות .
תרומותיו ושימושיו לאדם:הרימון מלא אנרגיה. אכילת הרימון ושתית המיץ שלו פותחים את מערכת העיכול שזה מועיל לאדם.
סיפורים ואגדות אודותיו:
על שפת ים הכנרת, בטבריה, התגורר לו יהודי בשם ניסים ,ניסים זה היה יהודי עני מרוד. לא היו לו שדות או כרמים, רק עץ רימון בודד אחד שעמד ליד הבקתה הקטנה. במשך השנה כולה הוא היה יושב ולומד בצל ענפי העץ . כאשר הפירות היו מבשילים לא היה גבול לשמחת ניסים ומשפחתו. הם היו אוכלים מן הפרות ומתפרנסים ממכירת רימונים. מובן מאליו כי פרנסה בשפע לא היה לו. כאשר הגיעה תקופת "שלושת השבועות" שבין שבעה-עשר בתמוז לתשעה באב, ישראל מתאבל על חורבן הבית וירושלים, היה העץ כבר מלא בפירות עסיסיים. ניסים ומשפחתו היו ממתינים בסבלנות עד לאחר שחלפו ימי האבל. אז, הם היו יוצאים אל העץ, קוטפים מפירותיו המתוקים מברכים ברכת שהחיינו ומודים לבורא העולם על הפירות. את הרימון הטוב ביותר היה ניסים שומר לקראת ט"ו בשבט .לרימונים של ניסים יצא שם טוב בכל הסביבה, ויהודים רבים רצו לרכוש ממוצרו ילדים היו לו כמעט כמספר הרימונים על העץ. הם גדלו והתפתחו יפה, ממש כמו הרימונים, אך הגיע היום ובתו הגיעה לזמן חתונה . כפי שנהוג היה באותם הימים, היה על ההורים להעניק "חתונה" מכובדת לחתן הטרי. אך מנין לו, , כסף לחתונה? ואם לא די בכך, הרי שתקופת שלושת השבועות הלכה והתקרבה, והעץ עמד ריק, ללא פירות, כשענפיו למטה, כאילו התבייש במה שקרה לו. עבר לו תשעה באב, וניסים המסכן עמד ליד העץ, מחפש אולי ימצא בכל זאת רימון או שניים? "אברם" הוא קרא לבנו הקטן, "בוא ותטפס על העץ, אולי תגלה בין העלים איזה רימון מסתתר"? אברם מיהר לטפס על העץ כשהוא מזיז לצד ענפים ועלים, ולפתע בקעה מפיו קריאה: "אבא, מצאתי רימון! ועוד אחד, ועוד אחד"! הוא ירד מן העץ ובידיו 'שלל' רב: שלושה רימונים עסיסיים ויפים. "תודה לא-ל" אמר ניסים. "מעולם לא ראיתי רימונים יפים כאלו". לא חלף זמן רב והנשים החלו דופקות על דלתו של ניסים, כדי לרכוש רימונים כרגיל. אך ניסים נאלץ להשיב את פניהם ריקם. "נותרו לי רק שני רימונים" הוא הסביר. "על אחד מהם נברך בראש-השנה ונבקש שירבו זכויותינו כרימון. את השני נאכל בט"ו בשבט. אני מצטער, בואו בשנה הבאה" הוא אמר, והם איחלו לו יבול טוב יותר בשנה החדשה. שבת חלפה בששון ובשמחה על המשפחה. ראש השנה עבר גם הוא, אך לאחר מכן החלה אשתו לדאוג: מה יהיה על בתם שהגיע לזמן חתונתה? היא החלה להפציר בבעלה שיצא לחוץ לארץ כדי לעורר את רחמי היהודים ולקבץ נדבות. לאחר הפצרות רבות הסכים ניסים לבקשתה. הוא עבר דרך עיירות וכפרים, עד שהגיע לעיר קושטא הגדולה. היה זה בליל ט"ו בשבט.כרגיל, הוא עשה את דרכו לבית-המדרש המקומי, שם תכנן לישון ולאכול ממעט המזון שהיה לו. מיד כשנכנס הוא הבחין שהיהודים מודאגים במיוחד ומשוחחים בינם לבין עצמם. "מה קורה כאן", הוא שאל וקיבל את התשובה הבאה: בנו של הסולטן חלה במחלה קשה, אביו החליט כי היהודים קיללו אותו. הוא הציב בפניהם תנאי: עליהם להתפלל לרפואת בנו. אם עד תאריך מסוים בנו לא יבריא, כל היהודים יגורשו מן העיר. מחר, ט"ו בשבט, זהו המועד האחרון לרפואת בנו של הסולטן.
כולם התאספו בבית-הכנסת כדי להתפלל. ניסים התיישב לומר תהילים עם כולם, כשלפתע ניגש אליו השמש המקומי. "האם אתה מארץ ישראל"? נשאל ניסים המופתע שהשיב: "כן, כיצד ידעת"?"הרב שלנו הוא יהודי קדוש. הוא אמר כי הוא מריח ריח של ארץ הקודש בבית-המדרש. בוא בבקשה איתי".השמש הוביל את ניסים לחדרון קטן, שם ישב הרב, בעל הדרת פנים. הוא שאל במאור פנים את ניסים: "מה שלום היהודים בארץ הקודש"? "אני מתאר לעצמי כי הרב מריח את ריח הרימון מארץ-ישראל אשר ברשותי "יש לך רימון מארץ ישראל"? שאל הרב בקול.
"כן, ואני חושב לאכול אותו כעת, לרגל ראש השנה לאילנות. לכבוד יהיה לי אם הרב יתכבד לאכול מרימון זה". הרב קפץ ממקומו וחיבק את ניסים. "בורא העולם שלח אותך לכאן כדי להציל את הקהילה הקדושה מסכנת הגירוש ". ניסים הביט בו בחוסר הבנה מוחלט. "אתמול ישבתי והתעמקתי בספרים הקדושים על סודות הפירות" סיפר לו הרב. "משום מה, המילה "רימונים" שבה ועלתה מול עיני. הבנתי כי כאן נימצא הפתרון..."האם אתה יודע מה ראשי התיבות של המילה רימונים"? המשיך הרב "רפואת מלך ובנו ניסים יבריא מהרה!" שהוא עדיין מבולבל מהמתרחש מיהר הרב לגשת בזריזות אל ארמון הסולטן. הם הוכנסו מיד פנימה, שם מצאו סולטן מיואש ובוכה. "הכנס אותנו לחדר בנך" אמר הרב "בעזרת השם אנו נרפא אותו תיכף ומיד"! במיטה מלכותית שכב הנסיך הצעיר, חיוור וללא כל סימן חיים. הרב חתך את הרימון לשניים, וסחט מחצית מן הרימון לתוך כוס קטנה. את המיץ טפטף לשפתותיו של החולה ולתדהמת כולם, פתח החולה את עיניו! מייד הבחינו הנמצאים כיצד הנסיך מבריא והולך. הסולטן נישק את ידיהם של הרב ושל ניסים. "הצלתם את בני" – אמר – "לעולם לא אשכח לכם זאת". "את החצי השני השארתי לברכה" אמר ניסים לרב בחיוך, והם מיהרו לשוב ולבשר ליהודי העיר על הנס שקרה להם. שב ניסים לטבריה כשהוא עמוס בכסף וזהב, מתנת הקהילה היהודית בקושטא. ובבית, קידם את פניו עץ הרימון העתיק, כשהוא שוב מלא בפירות אדומים ועסיסיים.
מקורות:
1. משתלת חסקלברג לעצי פרי.
http://www.mashtela.com/index.php?id=65
2. בית חב"ד.
http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/626010
מקורות:
1. משתלת חסקלברג לעצי פרי.
http://www.mashtela.com/index.php?id=65
2. בית חב"ד.
http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/626010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה