חרצית- רות ואדר

שם הפרח:חרצית  

מן המקורות:

המילה לא נזכרת בתנ"ך אבל המילה חרוץ שמזכירה את המילה חרצית, מוזכרת:

 "קנה חכמה מה טוב חרוץ וקנות בינה נבחר מכסף" פרוש המילה חרוץ היא מילה נרדפת לזהב- ואולי בגלל שצבע החרצית הנפוץ הוא צהוב.

סיבת בחירתנו בפרח: הוא יפה, מופיע בצבעים שונים ופורח בעונות האביב ובחורף שאנחנו אוהבות.

מקום גידולו הכללי בעולם : באירופה ואנגליה.

מקום גידולו בבית סיפרנו:בכניסה לבית ספר.

אופן הטיפול בפרח :

תנאי גידול: חממה,מנהרה,שטח פתוח.

קרקע:  כל סוגי הקרקעות המנוקזות.

 באזורים בהם בעיות ניקוז נתן לגדל במצעים מנותקים כגון טוף.

תרומותיו לאדם:

הפרח לא תורם במיוחד לאדם.אך נפלא ומוסיף נוי לחצרות.

מבנה הפרח:

א.מספר עלי הכותרת של החרצית- 14.

ב.מופיע במגוון צבעים:ורוד,צהוב, לבן.

ג.ממשפחת המורכבים.

סיפור\אגדה:

היו היה עלם יפה תואר, וראשו עטור תלתלי זהב. היה העלם יוצא עם עדר הכבשים שלו לרעות בגבעות ובגיאיות. כשמצא שדה עשב רענן, היה יושב על סלע, מושיב על ברכיו טלה רך-צמר ומנגן בחלילו. כה יפה הייתה נגינתו, עד כי הכבשים שכחו ללחך עשב והיו מקשיבות לנגינת החליל.

יום אחד, בעברו עם עדרו, ראה לפתע עלמת חן רועה עדר עיזים. יפה הייתה הרועה, ולראשה תלתלי זהב. מיד נמלא ליבו של העלם אהבה חמה וטהורה. ראתה אותו העלמה והפנתה את ראשה. בישן היה הרועה, ולא ידע כיצד יגלה את ליבו לרועה. לו ידע אם היא אוהבת אותו כפי שהוא אותה, היה מעז לספר לה על אהבתו אליה. אך העלם חשש שמא אין העלמה אוהבת אותו, ולא ניגש אליה ולא אמר לה דבר. מאותו יום חדל לנגן בחלילו, הזניח את עדרו והיה מסתובב כסהרורי בין הגבעות, וכל הזמן טרדה את ליבו המחשבה "האם היא אוהבת או לא אוהבת אותי?" פגש העלם בעפרוני וביקש ממנו לגשת לעלמה ולשאול אותה האם גם היא חשה אליו אהבה.. ענה העפרוני: "אני עסוק בהאכלת גוזלי אין לי זמן לבצע שליחויות..."

פנה הרועה אל השושן הצחור. ענה השושן: "אני עסוק באירוח חרקים בתוך פרחי אין לי זמן לבצע שליחויות..." לא ידע הרועה מה לעשות. התיישב בייאוש על הסלע שלו, ובלי משים קטף פרח חרצית צהוב. רצה להתנחם במראהו, אך החרצית הזהובה הזכירה לו את התלתלים הזהובים של העלמה שכה אהב. נעצב הרועה, ובעיצבונו החל למר וט את עליו של פרח החרצית, עלה אחר עלה. בעת תלישת העלה הראשון לחש "אוהבת?" וכשתלש את העלה השני אמר:"לא אוהבת!" וכך הלאה:"אוהבת... לא אוהבת... אוהבת... לא אוהבת..." והנה הגיע לעלה האחרון ותלש אותו, ובדיוק אז קרא "אוהבת!"- עתה היה העלם בטוח, כי העלמה אוהבת אותו, כפי שהוא אוהב אותה. דלג על הגבעות והגיע אל העלמה. והנה ראה אותה יושבת על סלע ותולשת עלה אחר עלה מפרח החרצית. תולשת ולוחשת: "אוהב... לא אוהב... אוהב... לא אוהב" התקרב העלם לעלמה, ובדיוק כאשר עמד לפניה- תלשה את העלה האחרון וקראה: "או-הב!!! גם הוא אוהב אותי!!! העלמה קמה ונפלה לזרועותיו, כשכל אלפי החרציות סביבם זוהרות בזוהר זהב.

ומאז, כאשר נערות או נערים אינם יודעים אם אהובי לבם אוהבים אותם, הם נוטלים פרח חרצית, תולשים עלה אחר עלה ולוחשים:"אוהב... לא אוהב..." "אוהבת... לא אוהבת..." כך עד העלה האחרון, והוא מגלה את הסוד.  

ביבליוגרפיה:

1. משתלת יגור

http://www.yagurgan.co.il/htmls/home.aspx

2. ויקיפדיה

3. אוריינית

http://www.orianit.edu-negev.gov.il/rinachon/cp/homepage%5Cagadatharzit.htm

4. מדריך צמחים.